אבו אל היגא נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.רכבו של התובע, יונדאי אקסנט מס' רישוי 41-076-20 (להלן: "היונדאי"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 17/10/13 בכביש 805, סמוך לפני הכניסה לכפר מנדא (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב מיצובישי מס' רישוי 91-983-60 (להלן: "המיצובישי"), שבבעלות נתבע 2, אשר היה נהוג בידי נתבע 3 (להלן: "הנתבע").

במועד אירוע התאונה היה המיצובישי מבוטח אצל נתבעת 1 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בשל נזקי רכוש.

2.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמתו של הנתבע. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמתו של התובע. לכן הם מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט.

3.בפניי שתי גירסאות סותרות באשר לאופן התרחשות התאונה.

מחד, גירסת התובע לפיה נסע בכביש 805, לכיוון כפר מנדא, במהירות של כ 70 – 80 קמ"ש. אותה עת היה המיצובישי במצב של עצירה על השוליים בצד ימין כיוון נסיעת היונדאי. כשהתקרב היונדאי למקום עמידתו של המיצובישי, המיצובישי יצא באופן פתאומי מהשוליים, ללא איתות, ועלה על הכביש. משהבחין התובע בעלייתו של המיצובישי לכביש הוא ניסה לברוח ממנו שמאלה אולם לא הצליח למנוע את ההתנגשות בין שני כלי הרכב.

מאידך, גירסת הנתבע לפיה עצר את המיצובישי על השוליים בשל תקלה ובעודו במצב של עצירה מוחלטת, מבלי שיפריע לתנועה בכביש, "... רכב התובע הגיח במהירות, פגע ברכב הנתבעים והעיפו".

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר החקירה מתיק המשטרה הרלבנטי, שהוצג לעיוני ושמעתי את עדויותיהם של התובע, של הנתבע ושל אשת הנתבע, אני מחליט להעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע באשר לאופן התרחשות התאונה.

אציין כי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב כתוצאה מהתאונה – היונדאי נפגע בחזית, בצד ימין והמיצובישי נפגע בדופן ימין, באזור הכנף הקדמית ימנית ודלת הנהג – תומכת בגירסת התובע.

5.מאופן אירוע התאונה עפ"י גירסת התובע, אותה העדפתי, כאמור, על פני גירסת הנתבע

ואשתו, עולה כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני הנהגים המעורבים בה. רשלנותו שלאת התובע התבטאה בכך שנהג במהירות בלתי סבירה בהתחשב בנסיבות. משהבחין במיצובישי עומד על השוליים מימין כיוון נסיעתו, כשבתוכו הנתבע ואשתו, היה על התובע לצפות האפשרות שהמיצובישי יתחיל בנסיעה ויעלה לכביש ולכן היה עליו להאט את מהירות נסיעתו ולצפור, על מנת להזהיר את הנתבע. רשלנותו של הנתבע התבטאה בכך שהחל בנסיעה כדי לעלות לכביש מהשוליים, מבלי לוודא שהכביש פנוי ומבלי להבחין ביונדאי שהגיע מאחוריו.

אין ספק בעיני שרשלנותו של הנתבע עולה על זו של התובע. בנסיבות המקרה אני קובע כי התובע נושא ב 25% מהאחריות לאירוע התאונה ואילו הנתבע נושא ב 75% מהאחריות.

6.לאור קביעתי דלעיל, כי הנתבע נושא ב 75% מהאחריות לאירוע התאונה, עליו ועל הנתבעת 1 לפצות את התובע בשיעור של 75% מהנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה, המסתכם, על פי הראיות שהובאו בפניי, בסכום של 4,104.50 ₪, כמפורט להלן:

א.נזק ליונדאי שהוכרז כ TOTAL LOST 3,302 ₪

ב.שכ"ט שמאי500 ₪

ג.הוצאות גרירה 302.50 ₪

כאן המקום לציין שאין מקום לחייב את נתבע 2 בתשלום כלשהו, שכן העובדה שהוא הבעלים של המיצובישי, היא כשלעצמה, אינה מטילה עליו כל אחריות ו/או חבות.

7.סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעים 1 ו 3, הדדית, לשלם לתובע את הסך של 3,078 ₪ (שזה 75% מ 4,104.50), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/10/13 (תאריך התאונה) ועד התשלום המלא בפועל.